בכל שנה ללא יוצא מין הכלל,
בערב יום הזיכרון ובערב יום העצמאות, היינו אבי ואני מטיילים ברחבי העיר של הרצליה,
הולכים לנו הלוך חזור לאורך רחוב סוקולוב ובן גוריון,
מסתכלים לצדדים, פוגשים אנשים, מדברים בינינו…

והנה מגיע לו ערב יום הזיכרון הראשון בו לא אלך איתו, עם אבא שלי.

הזיכרון של החוויה הבסיסית והפשוטה הזו מקבל משמעות אחרת כאשר אני נזכר בערב יום העצמאות האחרון של שנת 2014,
כבכל שנה הלכנו לטייל אבי ואני, בסביבות שעה 21:00. העיר עמוסה אנשים מכל עבר, דוכנים, מוסיקה, מופעים, חברים ומכרים שפוגשים ואומרים להם שלום.

אני ואבי הולכים כאשר ידי על כתיפו ואנו מדברים על החיים…
בין היתר בגלל תחום העיסוק שלי וגם בגלל האופי האינטלקטואלי של אבי, תמיד היינו מגיעים לשיחות פילוסופיות כאלה ואחרות על החיים.

"אני אף פעם לא מאושר"

באותה פעם, הפעם האחרונה בה טיילנו יחדיו ביום העצמאות, דיברנו על אה ועל דה כאשר לפתע אמר אבי "אתה יודע איתי, אני אף פעם לא מאושר"
דבר זה לא הפתיע אותי בכלל, כי אני מכיר את אבי הרבה שנים וכמו כל בני האדם, גם לו היו את הסיפורים שלו, אשר לאט לאט עם השנים התחילו להשתחרר.

לי באותה הרגע היה ברור לחלוטין "היכן הבעיה", הרי אושר לא תלוי בגורמיים חיצוניים אלא בגורמים פנימיים.
לאדם יכול להיות כל הכסף, הרכוש, המשפחה, הנסיבות, ההצלחה, ההזדמנויות – ולא להיות מאושר.
אושר הוא דבר פנימי.

להשיג אושר יותר קל מלהשיג הצלחה חומרית בחיים

לכן (תאורטית) קל להשיג אותו יותר מהצלחה חומרית בחיים.
כי מה שנדרש זה שינוי פנימי ולא חיצוני ושינוי פנימי אנו יכולים לעשות בכל רגע.
לאבא שלי היה חסר אושר לא בגלל שהיה חסר לו דבר מה בחיים, אלא בגלל הצורה שבה הוא תופס את האושר וכיצד הוא אמור לבוא לידי ביטוי.

הדבר הזה נקרא כלל או חוק שיש לנו בראש. סוג של ציפייה לגבי "איך הדברים אמורים לבוא לידי ביטוי".

הכללה והמשמעות שמסתתרה מתחתיה

אם נקפוץ טיפה לNLP – "אושר" היא מילה כללית וחסרת משמעות לכשעצמה. מה שמשנה זה מה נמצא מתחתיה.
אז שאלתי את אבי: "כשאתה אומר אושר, למה אתה מתכוון? מה אתה מצפה שיהיה?"
והוא ענה לי, "תשמע…היו לי רגעים בחיים, מעטים מאוד…שהייתי בסוג של "היי" כזה, שהייתי ממש מאושר, מתפוצץ משמחה"

אמרתי לו, "אההה…אבא….עכשיו הכל ברור…."
"מה כל כך ברור?" הוא שאל אותי, מחייך.

הטעות הקלאסית שמחביאה את האושר שלנו

אמרתי לו, "אבא, יש לך טעות קלאסית. אתה מבלבל בין אושר לבין תחושת "היי", אדרנלין או אקסטזה."
"יש לך סרט בראש של אדם שקופץ באנרגיות עם הידיים למעלה, מפוצץ באנרגיה, אקסטזה, נכון?"
"נכון" הוא אמר לי.
אמרתי לו "ולדבר הזה אתה קורא אושר. אבל זה לא אושר! זה אקסטזה. אושר זה מאושר אחר לחלוטין"
"להיות במצב של אקסטזה", אמרתי לו, "זה משהו שאנחנו לא רק לא יכולים להיות בו כל הזמן, אלא גם לא רוצים! זה מעייף! הגוף צריך מנוחה"

שתקנו במשך דקות ארוכות בעודנו הולכים ברחבי העיר.

לאחר מכן הזכרתי לו מפגש שהתקיים ימים אחרים לפני כן עם המשפחה, בה הוא סיפר לי אחר כך שהיה לו כיף מאוד, הוא נהנה ושמח.
שאלתי אותו: "באותו המפגש, מה היה המצב שלך?"
"אממ…אני יודע… הייתי שמח. היה כיף. עם המשפחה…לא היה דאגות…זה היה בסדר כזה"

אמרתי לו, "אבא, מצחיק אחד, אתה מבלבל בין שמחה, אקסטזה ואושר. אתה מאמין שמצב של "היי" – עם הידיים למעלה, אנרגיות בגוף…זה אושר… בעוד שה"אושר" שלך הוא המצב לו אתה בטעות קורא "שמחה" "
"יש לך חוק בראש שאומר אושר=אקסטזה. ובסדר=שמחה בעוד מה שנכון לעשות זה שאושר=שמחה"
"בכך שאתה קורא לו "שמחה" אתה בטעות מאמין שאין לך אושר, כאשר בסך הכל ההגדרה שלך לאושר לא מציאותית, ואתה השמחה-או האושר יותר נכון, יש לך הרבה בחיים".

המשכנו ללכת בשתיקה בעוד אבי מהרהר בדברים שאני אומר.
לפעמים בשיחות שהיו לנו, היה נוטה להתווכח איתי, לא מתוך יצר רע, פשוט מתוך סט האמונות שלו שהתנגש עם סט האמונות שלי.
לעיתים הייתי בוחר לנהל איתו דיון, "להתווכח" בשביל הכיף, לגרות את המחשבה בהתקלות שלו. אם אצליח לנצח את ההתקלות שלו, התקלות של אנשים בסדנאות יהיו קלות ביותר
לעיתים, שחררתי אותו לעבור את המסע שלו… ולעיתים כשהוויכוח על החיים ועל היכולת של אדם להצליח ולהשיג עייף אותי וגרם לי להרגשה רעה, הייתי קוטע את השיחה ואבי היה מבין כי בסופו של דבר, מאז ומעולם הוא תמך בכל דבר שרציתי לעשות, גם אם לא הסכים או הבין לגמרי.

לצאת לחופשי

באותו הערב לא היו וויכוחים ולא התנגשויות.
לאחר כמה דקות של שקט, אמר אבי לפתע "איתי… אתה יודע… עכשיו כשאני חושב על זה, עכשיו אני מאושר!"
"למה אתה מתכוון?" שאלתי אותו.

והוא אמר לי …
"תראה אותנו, אני הולך איתך בעיר, הבן שלי, אדם בוגר שכבר מרצה בפני אנשים ומשנה לאנשים את החיים…
ואתה עדיין מוכן לטייל איתי ביום העצמאות, במקום ללכת להיות עם חברים ועוד ללכת איתי עם היד על הכתף, עם האבא שזקן שלך כמו שהיית ילד"
"מה אני צריך לבקש יותר מזה? הכל בסדר ברגע הזה, אין לי דאגות, אין לי בעיות, עכשיו אני מבין שממש עכשיו אני מאושר".
"האמת, כשאני חושב על זה עכשיו, אני מבין שיש לי הרבה רגעי אושר בחיים".

והוא חייך את החיוך הגדול ביותר שראיתי מעודי על פניו ושמח וצחק.
אני הקפדתי באותו רגע "לעגן" לו את התחושה (טכניקה ב-NLP שיוצרת גירוי שמאפשר לשחזר את התחושה במועד מאוחר יותר).

באותה ערב המשכנו לטייל עוד שעה, שעתיים. הוא קנה לי ולו בירה ושתינו, צחקנו ובילינו.

זיכרון מתוק

ימים לאחר מכן,
הגעתי לביתו כמו שהרבתי לעשות בתקופה שלפני מותו. מינימום 4 פעמים בשבוע הייתי רואה אותו.
תמיד, ללא כל התראה, פשוט הייתי מופיע בפתח ביתו והוא היה מקבל אותי, בכל שעה, בכל מצב.
באותו היום, הוא זרק לי לפתע, עם חצי חיוך, "תשמע, אני ממש מאושר עכשיו, אז כיף".

ושנינו צחקנו, כי ידענו בדיוק למה הוא מתכוון…

חייכתי אליו ואמרתי לו "יופי אבא, יופי. אני שמח בשבילך".

 
כשנפטר, היה בתאילנד בחופשה.
הפעם האחרונה שדיברתי איתו הייתה שבוע וחצי לפני שנפטר, או שבועיים.
הייתי בדיוק בכנס בו השתתפתי ויצאתי החוצה כשקיבלתי שיחה מתאילנד.

בטלפון כשדיברתי איתו הוא היה נשמע כל כך מאושר.
מעולם לא שמעתי אותו מאושר כל כך. הוא סיפר לי על כל החוויות שהוא עובר והבילויים.
ואמרתי לו שכיף לו, הוא נהנה, האווירה טובה ואין לו שום דאגות.

זאת הסיבה, שביום הזיכרון אני כל כך עצוב.
ויחד עם זאת, זאת הסיבה, שביום הזיכרון, אני כל כך שמח. או יותר נכון, מאושר.

לפעולות הקטנות שאנחנו עושים שיוצרות שינויים גדולים.

למה אני מתכוון? דמיינו לכם בריכה שקטה,

אם תיקחו אבן ותזרקו אותה למרכז הבריכה, היא תיצור גלים.

כל אבן שתזרקו תצור עוד גלים ועוד גלים. גם אם האבן קטנה, עדיין תהיה לה השפעה!

וכאשר זורקים כמה אבנים, נוצרת תבנית התאבכות.

ברמה הפיזיקלית, מדובר ב-2 גלים שפוגשים אחד את השני ויוצרים צורה של שריג,

אבל ברמת היום יום – לכל דבר יש השפעה על כל דבר.

אין שום דבר שעומד לבדו בעולם.

הכל חלק ממארג אחד, גדול יותר. וכל שינוי, הקטן ביותר, שעושים – משפיע על כל הבריכה.

מה שמעניין ביותר הוא….

סיפורם הסודי של ההשפעות הבלתי ידועות.

סיפורם הסודי של ההשפעות הבלתי ידועות

כשאנחנו מבינים שלכל דבר יש השפעה, לכל דבר יש משמעות, האבן הכי קטנה יוצרת גלים ומשנה את פני המציאות, כל שנשאר לנו הוא לתהות, איזה השלכות היו לפעולות שעשינו – ואנחנו אפילו לא יודעים על כך?

כשהבנתי את הכוח העצום של ההשפעות הבלתי ידועות שלנו, התחלתי "לזרוק" אותן יותר.

מדי פעם שהייתי פוגש אדם, אפילו במיקרה, ברכבת, ברחוב, מלצר במסעדה, אני מפתח שיחה, מדי פעם זורק טיפ, רעיון…. אולי אפילו משפט פשוט כמו "תגיד, מה החלומות שלך?" ואז "אז מה אתה הולך לעשות כדי לקדם את זה?"

כי אתם מבינים, לזרוק אבנים זה קל.

מה ההשפעות של אותן אבנים? האמת, את רובן לא נדע לעולם!

אבל דווקא אלה, דווקא ההשפעות הבלתי ידועות – הן המדהימות ביותר לרוב.

יש עשרות אלפי סיפורים של השפעות כאלה…שמתגלים שנים אחרי, לעיתים עשורים אחרי!

כמעט כל אחד יכול לחשוב על "מישהו מהעבר שלו שאמר משפט והמשפט הזה שינה את כל הדרך שבה אני פועל והוא אפילו לא יודע את זה", נכון?

תראו איזה אפקט יש להשפעות הבלתי ידועות! לאבנים הקטנות שאנו זורקים.

השפעה אחת קטנה

פעם אחת, במסיבת רחוב לכבוד פורים שנערכה בתל אביב, טיילתי עם ספיר, בת הזוג שלי, וראיתי בחור שהשתתף באחת הסדנאות שלי בעבר.

התחלנו לדבר, הוא היה בצומת דרכים בחייו והתלבט כיצד להמשיך ומה לעשות.

אמרתי לו את דעתי על העולם (לא אמרתי לו מה לעשות כלל), בשיחה שלא ערכה יותר מ-15 דקות.

שנה וחצי לאחר מכן הוא פתאום שולח לי הודעה, "איתי, רק שתדע, שבעקבות השיחה שהייתה לנו באותו יום, החלטתי לעזוב את מקום העבודה הנוכחי שלי ולטוס לטיול בחו"ל שרציתי לעשות כבר הרבה מאוד זמן. אני כרגע בחו"ל ואני האדם המאושר ביותר!"

עוד השפעה אחת קטנה

אתמול פורסמה הודעה מרגשת בפייסבוק שלי

מסתבר שורד, שמעה את דיסק המדיטציה והדמיון המודרך שלי "להתחבר לגרסת העל" (ניתן לרכישה כאן) ואותה אבן יצרה גלים….

במיקרה הזה – הרווחתי! קיבלתי עידכון על הגלים שהאבן יצרה. יש לי הוכחה! אני יודע. וכמה גלים אני לא יודע עליהם?

דרך אגב, זו אבן שזרקתי לפני הרבה זמן כבר… והיא עדיין יוצרת גלים…!

פעם ביום לזרוק אבן – תחושה נפלאה

אתמול גם השתתפתי בהדרכה אינטרנטית בחינם לחלוטין שבה חלקתי ידע מתקדם שאני מלמד בקורסים אישיים שאני עושה.

הנה מה שרשם אחד מהמאזינים בפייסבוק שלי:

בהתחלה הקונספט הזה נשמע הזוי, למה לחלוק ידע בחינם? ועוד ידע שאני מלמד בקורסים שעולים כסף? וידע שבכנות אני יכול להגדיר אותו כ"ידע מתקדם" ולא רק טעימה או הקדמה.. אז למה?

כי אני מאמין שכשאתה נותן אתה מקבל. אני מאמין שאם אתה זורק אבנים והגלים של אותם אבנים משנים לאנשים את החיים, אז עשית את שלך, אז אתה גם תקבל חזרה. אז אנשים ירצו עוד. הם ירצו את "הדבר האמיתי". כי אם גל יכול להשפיע כל כך חזק דרך האינטרנט, רק תתארו לכם כמה חזק הוא ישפיע פנים אל פנים, לא ככה?

יש שפע בעולם, לא כולם רואים אותו, אבל לפחד לזרוק אבנים – זה לא שפע, זה עוני.

תזרקו אבנים!

ולמה החלטתי לכתוב את הפוסט הזה?

כדי לעודד אתכם לזרוק אבנים.

אני בטוח שאתם מכירים את המושג "תורם אנונימי".

יש משהו אצילי בתורם אנונימי. הוא מוכן לתת תרומה, להשקיע מכספו, לעזור, אבל הוא לא צריך את הקרדיט.

אני מזמין אתכם להיות התורמים האנונימיים למארג העולם, לבריכת העולם.

בכל מקום שאתם הולכים תתרמו אהבה, משפט חיובי, רעיון, טיפ, עזרה קטנה, הכוונה וגם אם לעולם לא תדעו את ההשלכות של אותן פעולות, ודווקא בגלל זה, תרגישו גאווה, תדעו שאבנים שזרקתם יוצרות גלים שמשנים את פני העולם, כי לכל דבר יש משמעות.

ומדי פעם כשאבן השפיעה על חייכם…תעדכנו את מי שזרק אותה, אולי זה יתן לו השראה לכתוב פוסט מהסוג הזה :)

שאלה ראשונה:

מה קורה אם יש קול פנימי חזק שמתחרפן רק מעצם העניין הזה של תכנון משימות והצבת יעדים?

קול בלתי נשלט שכל מטרתו לקבע את המצב והוא לא נותן לשום חלק בנו להבין מה הערך של הפעולות שנעשה מבחינה רגשית ?

ושכלית זה לא מחזיק מעמד יותר מ 10 דקות ??

שאלה שניה:

האם קרה לך/קורה לך שיש לך איזה קול פנימי שאומר לך לגבי משהו פתאום וצץ ומדבר ואין לך מושג על מה הוא מדבר או למה הוא מתכוון ואם כן מה עשית עם זה ?

אחלק את התשובה שלי ל-5 חלקים.

לפני שאתחיל, אציין כי כל הנאמר כאן לא מחליף ייעוץ מקצועי, טיפול או כל דבר כזה או אחר. אין להסתמך על הכתוב כאן. בחלק מס' 5 אסביר מדוע אני מסיר את האחריות ממני.

חלק ראשון: לכל אחד יש קול!

לכולנו יש קול פנימי שמדבר אלינו.

אנחנו מדברים עם עצמנו כל הזמן. זה חלק ממבנה האישיות של בני האדם.

למעשה, זה היתרון האבולוציוני הגדול ביותר שיש לנו על פני החיות.

אנחנו יצורים חושבים! וככאלה, יש לנו קול בראש שאומר דברים.

לפעמים הוא אומר שטויות

סליחה, תיקון, רוב הזמן הוא אומר שטויות…

אז אם חשבתם שאתם מיוחדים – אתם לא.

אנחנו כל הזמן מפרשים דברים, מנתחים דברים, מבקרים דברים.

אצל רוב האנשים התהליך הזה הוא אוטומטי וחסר שליטה.

תהליכי "מודעות" עוסקים בקבלת שליטה על התהליכים האוטומטים שרצים לנו בפנים. זה הרעיון. להכניס מודעות ושהם לא ירוצו בלי שליטה או על "תוכנות" ישנות שגדלנו עליהן ותוכנתו עליהן ע"י הסביבה, ההורים והמקום בו גדלנו. (ושלימדו אותנו למשל שאנחנו לא מספיק טובים, או שזה מסוכן לעשות כמעט כל דבר….)

חלק שני: אנחנו זה לא הקול!

בתפיסה הבודהיסטית, ישנה הפרדה ברורה בינינו לבין הקול הפנימי.

למעשה, אומרים שבשיעור הראשון שהבודהה לימד, הוא אמר (בניסוח חופשי שלי  ):

"אנחנו זה לא המחשבה שלנו – אם היינו המחשבה שלנו, היינו יכולים לגרום לה לחשוב בצורה כזו או בצורה אחרת…. לא היו מאפשרים למחשבות שליליות להיכנס.

אנחנו זה לא הרגש שלנו – אם היינו הרגש שלנו, היינו יכולים לגרום לה להרגיש בצורה כזו או בצורה אחרת….. לא היינו מאפשרים לרגשות שלילים להיכנס.

אנחנו זה לא הגוף שלנו – אם היינו הגוף שלנו, היינו יכולים לשלוט בו ולגרום לו להיות כך או אחרת…. לא היינו מאפשרים לו לחלות ולהזדקן."

כל 3 החלקים האלה קיימים בנו. מרכיבים אותנו. אבל הם לא אנחנו! וע"פ התפיסה הבודהיסטית, אנחנו לא יכולים לשלוט בהם, לפחות לא שליטה מלאה.

אני מאמין שאנחנו כן יכולים לכוון אותם וללמוד לחיות איתם נכון.

כשאנחנו מבינים שאנחנו זה לא הקול שלנו, שהקול הזה זה איזה שהיא "ישות" שקיימת בתוכנו וזורקת מחשבות בצורה אקראית, כבר יש איזה שהוא שחרור.

כי לפעמים אנשים "נלחצים" מהמחשבות שעוברות להם בראש. אבל המחשבות הללו הם לא הם.

אני יודע שלפעמים אני חושב מחשבות מטופשות, מאוד. זה לא מי שאני.

לפעמים מתייחסים למחשבה כאל "סוס פרא" או "קוף משוגע".

לכל אדם יש קול כזה בראש! אצל חלק, הקול נעים יותר, ידידותי יותר. כועס פחות. פחות ביקורתי. פחות מתוסכל. אצל אחרים יותר. אבל לכל אחד יש את הקול הזה.

חלק מהעבודה שלנו הוא לחנך את הקול הזה להיות ידידותי יותר. אופטימי יותר. מאושר יותר.

חלק אחר הוא ללמוד לשחרר ולא להתייחס אליו.

עבודת המדיטציה, מטרתה היא ללמוד למצוא את "הרווח שבין המחשבות".

ליצור הפרדה בין הקול הפנימי ל"אני" הפנימי. להתנתק מהמחשבות. (לא להפסיק לחשוב, אלא ההפך, לתת למחשבות לעלות ולא להיאחז בהם, ללמוד להרפות מהם, כמו עננים שמרחפים בשמים)

אני ממליץ לעסוק במדיטציות מכל סוג שהוא.

חלק שלישי: עסקו בספורט!

לשלוט בקול הפנימי דורש אימון.

זו אחת הסיבות העיקריות שבגללה אני מתאמן כל כך הרבה שנים בקראטה, בסגנון כל כך קשה פיזית. כי בקראטה למדתי לשלוט בקול הפנימי.

לפעמים הגוף לא היה מחזיק יותר. אחרי 200 שכיבות סמיכה או 3 שעות אימון אינטנסיבי וקשה, היה עלי לעלות לקרב בכוח מלא.

בהתחלה המחשבה הייתה חלשה. והמחשבות היו מייסרות אותי. "אין לי כוח, אני לא יכול, אני חייב לעצור". למזלי, יש לי מאמן שהוא לא רק מורה לקראטה, אלא מורה לחיים. הוא היה(ועדיין) צועק עלי, "איתי – מחשבה חזקה! לא לעצור! להמשיך!"

וכך, בלית-ברירה, למדתי לשלוט במחשבה. למדתי לנהל את הקול הפנימי במקום שהוא ינהל אותי.

כל סוג של ספורט מקצועי או קשה פיזית, שאדם מצליח להתמודד איתו, מלמד אותו לשלוט ולנצח את המחשבה שלו.

וזה החלק העיקר והחשוב באמת של מאמן או מורה אמיתי. לגרום לך למתוח את הגבולות שלך ולנצח את הקול הפנימי שאומר לך שאתה לא יכול.

זה מה שלמדתי בקראטה. ועל כך עד היום אני מודה למאסטר שי חי שלימד אותי לשלוט במחשבה שלי בגיל מאוד צעיר.

אני ממליץ בחום להיכנס לפעילות ספורטיבית וקבועה ולמצוא מאמן שדוחף אתכם קדימה.

חלק רביעי: אנחנו מייצרים את הקול – אפשר לשנות אותו

אם תשאלו NLPיסטים או את ד"ר ריצ'רד בנדלר ממציא הNLP, תקבלו הסבר מעט שונה.

בגישה של עולם הNLP  מסבירים כי אנחנו מייצרים את הקול הפנימי. הוא נוצר בתוכנו ע"י המוח שלנו.

אם אנחנו לא מרוצים ממה שהוא יוצר – יש ביכולתנו לקבל על כך שליטה.

למה אני מתכוון?

תנסו שניה לקחת את הקול הפנימי הזה שמדבר אליכם ועכשיו מקריא לכם את הכתוב כאן ולשמוע את הקול הזה, מקריא את הטקסט בקול גבוה יותר.

תקראו למשל את המשפט הבא בקול גבוה, כמו של אופרה: "גנן גידל דגן בגן"

יפה מאוד.

עכשיו נסו לעשות זאת בקול באס נמוך: "שרה שרה שיר שמח."

מצויין.

איזה קטע, אנחנו מיצרים את הקול הזה!

כשהוכשרתי אצל ריצ'רד בלונדון, אחד מההסברים היפים שלו היו על הטיפול שלו באנשים שלא מצליחים להירדם בלילה….

הם מדברים לעצמם בלי הפסקה בראש "אני לא יכול להירדם…אני לא מצליח…יאו…מאוחר נורא! אני צריך לקום מחר. מה יהיה???" בקול צווחני ומהיר. – מה הפלא שהם לא נרדמים?

ריצ'רד מציע, להמשיך ולהגיד את אותם המשפטים בדיוק (כי לנסות לא לחשוב פשוט לא עובד ורק גורם לך לחשוב יותר…. – בהקשר לחלק מס' 2 שמסביר שאין לו שליטה מלאה על המחשבה)

אבל פשוט לשנות את טון הדיבור לדיבור איטי…..משעמם..

להגיד את אותם המשפטים "שיייי…..טטטטטט…. אננננננייי לאאאאא מצצצללליייייחחחח……………..להירררררדדדדדדםםםםםםםם…….."

וכשאנחנו מדברים לאט, את אותם המשפטים בדיוק, פתאום קל להירדם…

בגישה הנלפיסטית, זה נקרא לחשוב באמת.

זאת אומרת – שאם משהו בצורה החשיבה שלנו לא עובד – אנחנו יכולים לשנות את זה, כי אנחנו מייצרים את זה!

אם יש קול פנימי שאומר לך "אתה לא יכול לעשות את זה" – אם תשימו לב, הוא מדבר בטון מסוים!

אפשר לתת לו להמשיך לברבר…להמשיך לדבר אלינו…אבל לשנות לו את הקול לקול מצחיק! קול של ילדה קטנה שצווחת או של האדם המצחיק ביותר שאתם מכירים מדבר….. ואז ההרגשה משתנה.

תרגלו טכניקות לעיוות ושינוי הקול הפנימי וקבלו שליטה על המחשבה שעד היום פעלה בצורה אוטומטית.

חלק חמישי: לכו לטיפול!

עליכם להבין משהו,

עם כל הכבוד לעולם האינטרנט הנפלא, שמאפשר חופש מידע יוצא מי הכלל, קבלת תכנים, סרטונים והאופציה ללמוד כמעט כל נושא שבעולם, העולם הזה מוגבל והוא אינו דומה לעולם האמיתי.

אי אפשר לפתור דברים מהותיים דרך האינטרנט!

החלק הרגשי שבנו זקוק ליחס אנושי. יש דברים, ובעיקר שקשורים ליכולת שלנו לתכנת את עצמנו מחדש, שדורשים נוכחות פיזית כדי ליצור שינוי ובעיקר שינוי מידי.

אני לא מטפל פייסבוק!

אני לא מטפל אינטרנט!

לפעמים אנשים שופכים את חייהם בפניי בהודעות פייסבוק ומסיימים את ההודעה בשאלה "איך אני פותר את זה?".

אני מאוד מעריך את האנשים האלה, בעיקר כי הם לא מכירים אותי אישית אבל מרגישים בנוח לשתף אותי בכל סיפור חייהם הקשה, הם בחרו בי להיות איש סודם.
אני אוהב אותם ומאוד ומתרגש מהמעמד. בכנות.

יחד עם זאת, לצערי, אני כמעט ולא יכול לעשות דבר דרך הפייסבוק!

האם אדם מצפה שיהיה ניתן לפתור את בעיות חייו דרך הפייסבוק?

זה מזכיר לי את המודעות המצחיקות הללו מעולם המיסטיקה שמציעות "ריפוי באימייל" או "ריפוי דרך הטלפון".

בא לי לפעמים לשאול את האנשים הללו: "האם אכפת לכם מחייכם? או רק לחסוך כסף?"

תבינו, זה החיים שלנו! אם משהו לא עובד, עלינו לעשות הכל כדי לתקן את זה!

וזה לא מעניין אותי כמה פעמים ניסינו ולא הצלחנו. זה לא מעניין אותי לכמה מטפלים הלכנו או בכמה הרצאות היינו – אם החיים שלנו לא עובדים כפי שהיינו רוצים – עלינו להמשיך עד שנעלה על הדרך הנכונה שעובדת לנו. ויש כזו.

אני באופן אישי משתתף באופן קבוע בסדנאות, תהליכים ופגישות ייעוץ ואימון ומוציא עשרות אלפי שקלים, אם לא מאות אלפי שקלים, כדי לשפר את עצמי.

כלי להפצת מסרים, למידה והרחבת התודעה

אז בשביל מה הבלוג הזה? בשביל מה כל הסטטוסים בפייסבוק וההשראה היומית?

זה כלי, זה כלי להפיץ את המסרים, זה כלי להרחיב את התודעה של האנשים בצורה קלה ומהירה שמגיעה להמון אנשים. כן, יש המון אנשים שאומרים לי שהסטטוסים שלי והמאמרים שלי שינו את חייהם בלי שאני אפילו יודע.

אבל זה רק רמה אחת של התהליך. יש דברים שצריך לצאת לעולם האמיתי כדי לפתור אותם.

אבל זה עולה כסף, ואין לי…

אני יודע שסדנאות עולות כסף. גם בגדים עולים כסף. גם מסעדות עולות כסף.

הרוב הגדול של האנשים שקוראים את התכנים שלי על בסיס יומי, לא מוגדרים כ"עניים" (לעניים אין מחשב ועסוקים בצרות גדולות יותר שלא מאפשרות לקרוא בלוגים…) אלא כ"מעמד הביניים".

הייתי בהודו, ראיתי מה זה עוני אמיתי.

השאלה בסופו של דבר היא שאלה של סדרי עדיפויות.

כל אחד יבחר את שלו, אני לא מטיף חס וחלילה, אני לא כזה.

רק אגיד שלצערי, אני רואה יותר מדי אנשים שמפחדים להשקיע בעצמם בסדנה, תהליך אימון או שיפור עצמי מסוג כזה או אחר שהם כל כך צריכים אבל מוציאים בקלות ובטפשות כסף על בילויים, אוכל במסעדות ובגדים.

ואני לא מדבר כדי לכוון אנשים להגיע אלי. אני, ברוך השם, מוצף באנשים שמוכנים להשקיע כסף כדי לשפר את עצמם, הם מבינים שזו ההשקעה החשובה ביותר שהם יכולים לעשות. וכדי לשמור על היושרה שלי, את הידע שאני יכול לתת בחינם או בהתנדבות, כמו עכשיו, במסגרות כאלה ואחרות.

אני כותב את מה שאני כותב כדי לנסות לנער כמה אנשים – כדי שתבינו שזה החיים שלכם! ואם משהו לא עובד צריך למצוא את הפיתרון – בכל מחיר. לעיתים המחיר הוא מחיר כספי! זה המחיר הכי זניח לשלם….

צריך לבחון את הנסיבות הספציפיות שלך!

וזו גם הסיבה שעם כל הכבוד לידע הרב שיש לי ולטיפים המעשיים שאני יכול לתת דרך תשובה כתובה מסוג זה – בחרתי לכתוב בתחילת הפוסט את הסרת האחריות הזו.

כי זה לא יהיה אחראי ומקצועי מבחינתי לתת ל-2 האנשים הללו ששלחו לי את השאלה הזו פיתרון כתוב לנוכח הודעה ששלחו לי בפייסבוק ולתת להם את האשליה שבעייתם נפתרה.

ההנחיה שלי ל-2 האנשים שכתבו לי את ההודעה הזו: לכו לאיש מקצוע! תפגשו עם מישהו!

יש לכם עבודה לעשות. מסע.

זה לא משנה לי עם זה פסיכולוג, מאמן, NLPיסט, מטפל, יועץ….יש כל כך הרבה. כולם טובים. איש איש באמונתו יחיה וכל אחד ימצא את דרך הטיפול המתאימה לו.

אבל לצפות לפתור בעיות רגשיות או בעיות פסיכולוגיות דרך האינטרנט? לא בעולם שלי.

לצערי אני לא יודע את הנסיבות של האנשים הללו. אני לא יודע מה גורם ל"קולות" הללו.

נכון, כשאני יושב עם אדם, אני יכול בקלות ובמהירות, בעניין של דקות, לנתח מה קורה לו בראש, להבין איך הוא גורם לעצמו להרגיש בצורה כזו או אחרת, מה תוקע אותו, מהן האמונות המגבילות שלו ואיך הוא מייצר תמונות, סרטים וקולות בראש שתוקעים אותו. בשביל זה טסתי ללמוד בלונדון, בשביל זה אני חוקר את נפש האדם ואת עולם יצירת שינויים מידיים באנשים כבר זמן מה.

אך לצערי, דרך הפייסבוק והמייל, אני לא יכול לעשות את הניתוח הזה.

כל שאני יכול לעשות הוא מה שעשיתי עכשיו – לתת אוסף של תשובות כלליות שמתאימות באופן כללי לכל מני אנשים. זה מעולה. זה חשוב. זה נחוץ. זה יכול לתת כיוון, רעיון, תובנה, דרך חדשה ללכת בה. לחשוף את האנשים למציאות חדשה, תובנה חדשה.

אבל טיפול לאינדיבידואלי במקרה ספציפי? לא אקח אחריות על דבר כזה. זה לא יהיה מקצועי מבחינתי.

במקרה של 2 ההודעות הללו ששלחו לי, נראה שיש עבודת עומק לעשות. וזו המלצתי.

צאו לדרך

מרבית האנשים מפחדים מטעויות.

אומרים שזה בגלל שמגיל קטן, בבית הספר מלמדים אותנו שאסור לטעות,

נותנים לנו ציונים נמוכים אם אנחנו טועים במבחן,

ההורים כועסים ומתאכזבים.

מלמדים אותנו שאסור לנסות דברים, אלא ללמוד את התבנית ולעשות הכל בצורה ה"נכונה"

כפי שנקבעה ע"י החברה.

אך החיים האמיתיים שונים מאוד מבית הספר.

בחיים האמיתיים, אי אפשר להתקדם בלי לטעות.

בעולם האמיתי, טעויות הן רק שלב בתהליך ההצלחה.

טעויות הן רק עוד שיטה ללמוד מה הדרך הנכונה.

מטעויות לומדים

כשאנחנו מתחילים מסע,

ואין זה משנה אם זה מסע אישי,

מסע ללמוד לנגן על גיטרה,

מסע ללמוד קראטה,

מסע לפתוח עסק עצמאי

או כל סוג אחר של מסע,

אנחנו מדמיינים לעצמנו מה עלינו לעשות כדי להצליח.

יש לנו רעיונות, מחשבות, אמונות ובעיקר הרבה תוכניות.

כשאני החלטתי לעשות את מה שאני עושה, היו לי הרבה "פנטזיות"

לגבי מה שאני אמור לעשות, באיזה קצב העניינים יתקדמו ומה יעבוד ולא יעבוד.

ויצאתי לדרך, השקעתי כספים, פעלתי וכמו שאתם מכירים אותי – פעלתי הרבה.

והיו פעמים שדברים עבדו כפי שציפיתי, אך אם להיות כנה,

מרבית הפעמים דברים לא עבדו!

מרבית הפעמים "טעיתי" עם התוכניות שלי,

אך מכל הטעויות האלה למדתי על החיים האמיתיים….

משקיעים כדי ללמוד, טועים כדי ללמוד

הרבה אנשים לומדים שיווק באוניברסיטה,

ומתקבלים למשרה כדי לגלות שכל התאוריות על שיווק מאוד שונות מהצלחה בעולם האמיתי.

חבר טוב, בעל עסקים רבים, אמר לי פעם:

"איתי, אתה טס לחו"ל ומשלם עשרות אלפי שקלים כדי ללמוד מהמומחים הגדולים ביותר בעולם, נכון?"

"כן", אישרתי לו.

"אתה מוכן להשקיע את הכסף הזה כדי ללמוד את הדרך הטובה ביותר לעשות דברים, נכון?"

"כן"

"בעולם העסקים זה פועל אותו דבר. לפעמים אתה תשקיע כסף והוא לא יחזיר את עצמו מיד, ואז אתה תלמד את הדרך הנכונה לעשות דברים"

"השקעת את הכסף", הוא אמר, "כדי ללמוד. זה שכר הלימודים שלך, זו הדרך היחידה לגלות איך באמת להצליח ולגרום לדברים לפעול. כל השאר – תאוריות"

אתם מבינים,

איזה כיף אם נגלה שטעינו בדבר החשוב ביותר: שטעינו לגבי עצמנו, שטעינו לגבי מה שחשבנו שאנחנו מסוגלים להשיג. וגילינו שאנחנו מסוגלים להשיג הרבה יותר ממה שחשבנו!

חונכנו שלטעות זה לא נעים וכדאי להימנע מזה,

אך יש אנשים שמצפים לטעות!

שמצפים שדברים לא יעבדו.

שמצפים להפסיד כסף, זמן.
לזרוק תוכניות לפח..
הם מחכים לזה, זקוקים לזה – כי כשדברים לא עובדים כפי שציפינו,
זה בסך הכל אינדיקציה לדרך הנכונה. כך אנו לומדים מה עלינו לתקן, לשנות ולשפר.

טוני רובינס, המנטור המוכר ביותר בעולם כיום, אומר ש"אם תתקנו בלי הפסקה – בסוף בהכרח תשיגו את מטרתכם, מי שמפסיק הוא זה שמפסיק לתקן".

מה קורה כשמדובר בעסקים, כסף והצלחה?

זה מצחיק,
בעולם האמיתי אנחנו מבינים איך דברים עובדים,
אך כשזה קשור למושגים כגון "הצלחה", "עסקים", "כסף",
זה כאילו המוח שלנו מתאפס,
אנו הופכים להיות רובוטים ונוטים לשכוח את השיעורים הבסיסיים ביותר על החיים.
"אני מפחד שזה לא יצליח….", "אני מפחד להיכשל", "אני מפחד לטעות", "אני מפחד להפסיד כסף" אנו אומרים.
אך אם נתחיל ללמוד לנסוע על רולרבליידס, ברור לכולם שבהתחלה לא נצליח, נכון?
ברור לכולם שנשים מגנים כי אנחנו מצפים לכך שניפול בפעמים הראשונות ואולי אפילו בעשרות הפעמים הראשונות?

ברור לכולם שבפעם הראשונה שאנחנו מנגנים על גיטרה, לא נצליח לנגן את השיר שאנחנו רוצים
ושנצטרך לתרגל, הרבה, לפני שדברים יעבדו כפי שציפינו?
אף הורה לא אומר לילד שלו להפסיק לנסות, אחרי הפעם הראשונה, השניה או ה-100 שהוא מנסה ללכת ולא מצליח, נכון?
אנחנו יודעים אינטואיטיבית, שבעולם האמיתי, בתהליך למידה והצלחה בכל תחום, המילים "כישלון" ו"טעות" לא רלוונטיות.

זה תהליך הלמידה האמיתי.

זה תהליך ההצלחה האמיתי!

טועים ומתקדמים בו זמנית

אנשים מפחדים לטעות,

במקום לרצות לטעות – כדי להשתפר.

אנשים לא פועלים כי הם לא רוצים להיכשל,

במקום להעדיף להתקדם – לפעול ולגלות את הדרך הנכונה עבורם.

אי אפשר להתקדם אם נשארים במקום.

אי אפשר להתקדם אם מפחדים לטעות.

ברור, אני לא מעודד טפשות.

אני לא מעודד לקחת סיכונים מטופשים מבלי להערך למצב של נפילה או כישלון.

גם כשנוסעים על רולרבליידס שמים מגנים בהתחלה, נכון?

ואני מכיר את כל הטענות של הפסימיים,

"אבל מה אם אנסה ואאבד הכל?"

ובכן, העולם לא שחור או לבן.

יש גם אפור.

גם כשקופצים למים, גם כשהולכים על חלומות, גם כשפועלים

צריך לשים לב מה קורה, צריך לשים לב מה עובד ומה לא עובד,

זה בדיוק העניין!
לא ללכת ראש בקיר, אלא לזהות מה עובד, מה לא עובד ולהתאים.

 לשים לב לאן הפעולות שלנו לוקחות אותנו

ברוב המקרים, כישלון או הצלחה אינם קורים ביום,

במרבית המקרים הם נבנים לאורך תקופת זמן ארוכה.

אדם לא נהיה שמן ביום – עליו לאכול לא בריא לאורך תקופה ארוכה,

ואם הוא עושה זאת – הוא פשוט לא לוקח אחריות על חייו. הוא לא שם לב לתוצאות של הפעולות שלו. הוא פשוט ממשיך לפעול על אוטומט מבלי לשים לב לאן הפעולות שלו לוקחות אותו.

זה לא כל כך משנה מה תעשו בחיים, אם לא תשימו לב לאן הפעולות שלכם לוקחות אתכם,

אתם עלולים למצוא את עצמכם במקום שאתם לא רוצים להיות בו.

אך זה לא קורה ביום,
כשאנחנו פועלים יש תוצאות
ובהתאם לתוצאות אנו לומדים, מתקנים ומתקדמים.
ובסופו של דבר איזה אופציה יש לנו?
לוותר מראש על הדברים שאנו רוצים כי אנחנו מפחדים לטעות?
הרי זה כבר כישלון!

ואם כבר לטעות….
איזה כיף אם נגלה שטעינו בדבר החשוב ביותר….
שטעינו לגבי עצמנו:
שטעינו לגבי מה שחשבנו שאנחנו מסוגלים להשיג….
וגילינו שאנחנו מסוגלים להשיג הרבה יותר ממה שחשבנו!

איזה כיף לטעות.

בגרות רגשית עוסקת במציאת אסטרטגיות חדשות כדי לפצות על הרגשות השליליים שעולים.

הרבה פעמים אנחנו פוגשים אנשים בוגרים בגיל, אפילו הורים לילדים, אפילו הורים לילדים בני 30 ו40, שמגיבים כמו ילדים קטנים. מכירים כאלה?

ברגע שעושים משהו אחד שהוא לא לרוחם, הם מתפרצים, צועקים, כועסים. הם יכולים להיעלב או להשתולל. להגיד דברים מעליבים. להסתגר בתוך עצמם ולהיעלם.

אף על פי שכל אחת מהתגובות שכתבתי מתאימה בסיטואציה מסוימת וכולנו יכולים למצוא את עצמנו מגיבים בצורה כזו או אחרת לנוכח אירוע או נסיבות מסוימות,

אנשים הפועלים בצורה כזו באופן עקבי או ברמה קיצונית, פשוט "לא התבגרו".

כולנו מתבגרים…בגיל

מבחינת גיל, זה קל, לא צריך להתאמץ יותר מדי. הזמן עובר וככל שהוא עובר – כך אנו מתבגרים.

אך בכל מה שקשור לרגשות ובגרות רגשית, אנו יכולים למצוא אנשים בני 80 עם בגרות רגשית של בן 12.

פעם אחת כשהייתי בחופשה באילת, ראיתי ילדה בת 14 בערך בוכה, בוכה, בוכה. היא צעקה, היא קללה בלי הפסקה. ההורים שלה התעלמו ממנה לחלוטין. פשוט לא התייחסו אליה. וככל שהם לא התייחסו כך היא צעקה יותר. כך היא קיללה יותר. אח שלה לקח לה את המצוף. הוא היה בן 6.

בסופו של דבר, חשבתי לעצמי בלב, על אף ההתנהגות החריגה וה"לא הגיונית", קשה להאשים אותה או לכעוס, היא פשוט לא התבגרה רגשית. אין לה את הכלים הרגשיים להתמודד עם "לא", עם תסכול, עם אכזבה. פשוט אין לה!

מי שלא מתבגר רגשית – סובל

הכאב הגדול של אנשים שעדיין לא התבגרו רגשית, הוא שהם סובלים. מאוד.

ובעיקר, לרוב הם אינם משיגים את התוצאה שהם באמת רוצים: עוד אהבה, תשומת לב, תחושת חשיבות, להרגיש שייכים, להרגיש חלק, לדעת שהם מספיק טובים ולדעת שאוהבים אותם.

מסע השיפור העצמי כולל בתוכו התבגרות רגשית

כל מי שקורא את הפוסט הזה, כבר התחיל את תהליך ההתבגרות שלו. חלק גדול מהמסע הוא להתחיל לשים לב לרגשות שלנו. מה קורה לנו בגוף? מה גרם לזה? ואיזו פרשנות אנחנו נתנו לאירועים שגרמו לנו להרגיש בדרך שבה אנו מרגישים?

איך מתבגרים רגשית?

השלב הראשון ליצירת שינוי מבחירה, הוא מודעות.

אם אנחנו רוצים לקחת את השליטה לידיים, אנחנו רוצים להתחיל לשים לב מה קורה בפנים.

כי בסופו של דבר, כשאנחנו מרגישים רע, על אף החיים, שלעיתים יכולים להיות קשים ומאתגרים ואפילו "לא פיירים" (תאמינו לי, אני יודע), בסופו של דבר הכל עניין של פרשנות פנימית.

הרי, רוב הזמן, אנחנו עושים דברים גדולים יותר ממה שהם באמת, לא ככה?

אומנם להגיד את המשפט הזה לילד בן 7 שלא רוצים לקנות לו צעצוע, זה קצת לא הגיוני, אבל לבחור בוגר בן 25 או לאמא בת 40, זה כן.

למה אנשים עושים מה שהם עושים?

אנשים שלא התבגרו רגשית, בסך הכל מנסים לספק צרכים פנימיים בדרכים שלא הכי בריאות להן ולאנשים שסביבם.

כמו תינוק, שלקחו לו את המוצץ או ילד שאמרו לו לא – הם נפגעים. ואחת הדרכים לפצות על הכאב, להשיג תשומת לב, להשיג תחושת חשיבות ואפילו להשיג אהבה, זה לבכות, לכעוס, לצעוק, להשתולל, להסתגר.

לבחור אסטרטגיה חדשה

זו בסך הכל אסטרטגיה, אך אסטרטגיה לקויה. אסטרטגיה שיותר מדי פעמים לא עובדת ויש לה גם מחירים רבים אחרים, כמו שריפת מערכות יחסים, שמירת טינה ואפילו פיתוח מחלות וסרטן.

אם אתם חושבים שאני מגזים, תנסו לדמיין את הפעם האחרונה שממש כעסתם או נעלבתם על מישהו, ותחשבו איך זה מרגיש להחזיק את התחושה הזו בגוף כל יום, במשך 10 או 20 שנה. הרי יש אנשים רבים שלא מדברים עם בני המשפחה שלהם, אחים, אחיות, הורים, במשך תקופה כזו. חוסר בגרות רגשית – לעיתים משני הצדדים.

בגרות רגשית עוסקת במציאת אסטרטגיות חדשות כדי לפצות על הרגשות השליליים שעולים. במקום לצעוק ולבכות, במקום להסתגר, במקום להעליב, אנחנו נדבר, נשאל, נסביר, נתחקר.
"קל להגיד, קשה לעשות"? זוהי בדיוק בגרות רגשית.
למצוא דרך "בוגרת" יותר להביע את מה שיש בפנים.
להגיד מה חושבים, וגם מה הכוונה העמוקה. להסביר. והרבה פעמים גם פשוט לבקש סליחה. לפעמים גם אם לא חושבים שהצד השני הכי צודק, אבל חשוב לנו לשקם את מערכת היחסים.

התוצאות השליליות של חוסר בגרות רגשית

לפעמים אדם ללא בגרות רגשית, ינסה אף לפגוע באדם השני. הוא יגיד דברים שיפגעו בו. הוא יכול לסנן, להעלם, להתעלם, ללגלג, כדי "להחזיר" לאדם השני באותה מידה.

במצבים האלה, האדם מאבד שליטה, יכולת הבחירה שלו את תגובתו נעלמת. כמו ילד קטן שחוטף מכה ומתחיל לבכות מיד, הוא מגיב בצורה אוטומטית. הוא לא חושב מה חשוב לו, מה הוא רוצה להשיג, מה מטרותיו או ההשלכות של מעשיו. אנשים יכולים להיות החברים הכי טובים במשך שנים. לפעמים אדם עזר לאדם אחר פעמים רבות בחייו, ברגעים הכי קשים הוא היה שם בשבילו. נתן לו טיפים ועצות ואז בפיצוץ של פעם אחת, שורף השני את הקשר. מתעלם מכל השנים של העזרה, התמיכה, היחסים הטובים. כאילו לא היה.

זה לא נובע משליטה. זה בטח לא נובע מבחירה. זה נובע מחוסר אונים. חוסר שליטה. הוא לא יודע איך לעשות זאת טוב יותר! הוא לא מצליח, רגשית, לפנות לאדם השני ולדבר איתו, לספר לו על הבעיה. לספר לו על הכעס, לספר לו על האכזבה. לפעמים זה נובע מפחד, לפעמים מתסכול, לפעמים מכעס – הרי יותר קל לכעוס ולפוצץ הכל מאשר לדבר, להביע רגשות, להשלים, נכון? נכון, אם כשאין בגרות רגשות.

לקיחת אחריות על הרגשות שלנו

אבל החלק החשוב ביותר בהתבגרות רגשית, הוא לקיחת אחריות על הרגשות שלנו. זה להפסיק להאשים, להפסיק להאשים את העולם ואת הסביבה על מה שקורה לי. כשאנחנו מפסיקים להטיל את האשמה – על הילד שלא מסדר את החדר ואף פעם לא מקשיב, על ההורים שמעירים ומנסים לחנך כל הזמן, על בן\בת הזוג שעושים את הפרצוף הזה או אומרים את המשפט הספציפי הזה בטון הספציפי הזה שמדליק אצלנו את הפיוז.

ברגע שאנחנו מפסיקים להאשים את כל העולם ולוקחים את האחריות על הרגשות שלנו, עברנו פאזה. עברנו מלהיות חסרי אונים למצב של שליטה. עברנו ממצב של תגובה לכל גירויי הסביבה, למצב של הכוונה ובחירת התחושה הפנימית.

מתוך המקום הזה, אפשר, בצורה בוגרת, לתקן הרבה קשרים, לדבר על הדברים, לשאול את האדם השני מה הוא חושב, מה חשוב לו? מה הוא מרגיש? מה עשיתי רע? ומה אני יכול לעשות כדי לשנות?

אפשר להסביר לאדם השני, מה חשוב לך שהוא ישנה ועל מה היית רוצה שהוא ישים יותר דגש.

חשוב בסוף לחבק, להגיד שאוהבים בכל מיקרה ובאמת להתכוון לזה.

זו בגרות רגשית, לא הכי קל, אבל חלק מהמסע.

*אומר בהערת שוליים, כי אין זה אומר שעלינו להיות קרים, אדישים או בשליטה עצמית מוחלטת כל הזמן. יש הרבה מקומות בחיים שצריך ורצוי להביע רגשות ולהביע אותם בעוצמה. לפעמים בריא לצעוק, לפעמים בריא לבכות ולפעמים בריא להסתגר, להתבודד ולא לרצות לדבר כמה ימים. הכל תלוי בנסיבות, במידה, בעוצמה וגם במי שולט במי….

החוויות שעברתי שם היו מדהימות ובאמת שקשה להעביר אותם על הכתב. לראות בלייב איך אנשים עוברים שינויים מיידיים, נפטרים מפוביות ופחדים והכי מדהים להבין ולראות כל פעם מחדש עד כמה שזה אפשרי. הכל אפשרי.

אני מסכם את חלק מחוויותי בנסיעה החוויתית והעשירה. מקווה שזה יפתח לכם צוהר נוסף בחיים, יעשיר גם אתכם וייתן השראה.

אז איך מצאתי את עצמי בפעם השניה בדרך ללונדון ללמוד מהמומחה הגדול ביותר?

סיפור שהיה כך:

ביולי האחרון הייתי אמור לטוס לסמינר מתקדם של טוני רובינס בלונדון (המנטור המוביל כיום בעולם) כפי שאתם יודעים, אבי נפטר באופן פתאומי ביותר. זה קרה ביום רביעי ואני הייתי אמור לטוס ביום שני שלאחריו.
בין הטירוף של ארגון הלוויה (הוא נפטר בעת חופשה בחו"ל) לבין תחילת השבעה, הגיע יום ראשון ואני הייתי צריך להחליט האם לטוס לסמינר או להישאר בבית. הדילמה הייתה לא פשוטה, בעיקר, כי אבא שלי ביקש במפורש שאם בעתיד יקרה לו משהו, לא נבטל אף אירוע, טיול או חופשה. כזה הוא אבא שלי, היה חשוב לו שנהנה מהחיים ונשמח כל הזמן.

בכל מקרה,
החלטתי לבטל את הטיסה לסמינר ולהישאר עם המשפחה שלי, מה שכמובן התברר כהחלטה נכונה ביותר.

לאחר שחזרנו לשגרה, קבעתי מועד טיסה חדש וכרטיס חדש לאותו סמינר בדיוק
שהתקיים בלאס ווגאס במקום בלונדון כחודש לאחר מכן, באוגוסט.

הכנתי כל מה שהיה צריך וציפיתי לסמינר הזה מאוד!

עד כאן הכל טוב ויפה. אנחנו מתכננים תוכניות ואז החיים מפתיעים, נכון?
מבצע צוק איתן פרץ ושגרירות ארה"ב עבדה במתכונת מצומצמת. הייתי צריך להוציא וויזה. עשיתי הכל (כמו שאתם מכירים אותי, עשיתי באמת הכל)
אך הפגישה שלי נדחתה לאמצע ספטמבר.

4 ימים לפני, מצאתי את עצמי נאלץ לבטל, שוב, את הטיסה והסמינר.

אתם מכירים את זה, אני יודע שאתם מכירים את זה.
אלו החיים האמיתיים – לא הכל ורוד.
אנחנו יכולים לחלום, לדמיין, לקוות, לרצות, אבל דברים לא תמיד קורים כפי שאנחנו מצפים.

אבל כפי שאתם יודעים, זה לא כל כך משנה מה קורה לנו, מה שמשנה זה מה אנחנו עושים עם מה שקורה לנו, נכון?

החלטתי להפעיל אסטרטגיה שאני קורא לה "לתקוף את העוני בעושר" או "לתקוף את החוסר בשפע" זאת אומרת – כשדברים לא עובדים בחיים, אז – דווקא – להכניס יותר שפע לחיים.

אמרתי לעצמי, "אוקיי, אף על פי שרציתי, לא הצלחתי לנסוע לסמינר, פעמיים. מה עושים עכשיו? אמממ… אני ארשם ל-2 סמינרים במקום 1!"

אז נרשמתי.

הוצאתי ויזה ונרשמתי לסמינר של טוני רובינס שמתקיים בפלורידה בינואר 2015
ובנוסף נרשמתי לסמינר NLP Master עם ד"ר ריצ'רד בנדלר ממציא השיטה.

מה היה שם?

ריצ'רד הוא אבי ה-NLP, שיטה שבשפה פשוטה, מאפשרת ליצור שינויים עוצמתיים ומהירים מאוד באנשים.
בשנה שעברה טסתי ללמוד ממנו והייתי הישראלי היחידי מתוך קהל של 250 איש.

את סיכום הנסיעה הראשונה עם כל החוויות ניתן לקרוא כאן: http://bit.ly/1smGlK7

כבר מזמן התחייבתי ללמוד מהטובים ביותר בעולם את הידע, הטכניקות והשיטות המתקדמות ביותר וגם המעשיות ביותר ולהביא את אלו בצורה נגישה, קלה ובגובה העיניים, לכל מי שיהיה מוכן ללמוד ולפתח את הראש.
בחיים קורים הרבה דברים,
הרבה מהם לא צפויים, חלקם לא נעימים.
כל דבר שקורה יכול להיות תרוץ למה לא עשינו דברים מסויימים
או סיבה, למה כן עשינו דברים אחרים…

תובנות מהסמינר בלונדון:

כששואלים אותי בסמינרים מה נדרש כדי להשיג הצלחה וצמיחה מתמשכת
אני עונה: הרחבה בלתי פוסקת של תפיסת המציאות.

הכוונה הינה לפעול מתוך ההבנה שתפיסת המציאות שלנו מוגבלת.
ברמה של הידע כולם יודעים את זה -הרי אנחנו לא יודעים הכל, נכון?

אבל ישנן רמות עמוקות יותר ל"מוגבלות" שלנו.
כמו למשל הצורה שבה אנו חווים ומפרשים את העולם,
מה שאנחנו מכירים בקיומו בעולם הזה
ומה שאנחנו מאמינים שאפשרי עבורנו.

אני מתכוון לפעמים האלה שהייתם בטוחים במשהו כל כך, שלא הייתה שום אופציה אחרת
ואז גיליתם שמה שחשבתם שנכון, היה ממש לא נכון, מכירים?

אנחנו תופסים את העולם מתוך נקודת-מבט מאוד ספציפית שאליה גדלנו במהלך השנים.
נקודת המבט הזו איננה "האמת", אלא האמת שלנו.

מתוך ההכרה בכך שיש עוד שם בחוץ, מעבר למה שאנחנו יודעים ומאמינים
אנו פותחים חריץ שמאפשר לדברים חדשים להיכנס פנימה.

אם אנו משלבים זאת בפעולות יזומות לגילוי הדברים הללו, באופן עקבי
המהות שלנו תתרחב, תפיסת העולם שלנו תגדל, אנחנו נגלה דברים חדשים שלא ידענו על קיומם.

עם הרחבת התודעה שלנו, כל חיינו יתרחבו גם הם.
היכולת שלנו לנצל הזדמנויות,
להתגבר על מכשולים
ולהיות מאושרים יותר עם מה שיש עכשיו.

אחרי יום שלם עם ריצ'רד בנדלר,
אחרי שחוויתי הרבה היפנוזה מהמאסטר בעצמו
ושטף מילים קסומות שנכנסות לתודעה ומשנות אותך מבפנים

חשבתי לעצמי,
וואו.

איך הרגשתי?
תזכרו בפעם שגיליתם משהו שהדהים אתכם, שפשוט עצרתם לרגע בהשתהות.
מכירים את ההרגשה?

זה מה שאנחנו מרגישים כשהתודעה שלנו מתרחבת וכיוון ההתרחבות הוא חיובי
בצורה כזו שזה מעורר בנו תשוקה פנימית.

אנחנו למעשה מגלים דברים חדשים שמדליקים בנו ניצוץ
עולם האפשרויות שלנו מתרחב ואיתו התשוקה לממש ולהגשים דברים מדהימים כמו ילד שנכנס לחנות ממתקיםוקיבל אישור מאבא שלו לקחת כל דבר שרק ירצה.

כך אני מרגיש עכשיו.
התרחבות תודעה אי אפשר להסביר במילים
זה משהו שצריך לחוות אותו
זה כאילו שהלב נפתח
והאמת מתגלה.

ד"ר בנדלר ואני אחרי הסשן

על הבמה – ד"ר ריצ'רד בנדלר ואני

אחד מהבקרים בסמינר נפתח בסשן  באורך של 45 דקות שאני על הבמה לבד עם ד"ר ריצ'רד בנדלר וסשן ארוך של היפנוזה, שאלות וסיפורים שגורמים להכל להראות אחרת.

אנחנו חלק מתוך כל מה שקיים. גם אם לפעמים אנחנו שוכחים את זה..
מופלא נכון?

הוא צחק עלי קצת כפי שהוא נוהג לעשות תמיד ואני החזרתי לו כמיטב יכולתי . אל תשאלו אותי מה קרה שם, אני לא זוכר.

שאלה: "מי פה חושב שהוא לא מסוגל להירגע?"

ד"ר בנדלר שאל, ובחור אחד, בערך בן 30, הרים את היד.
ריצ'רד תחקר אותו: "אתה לא מסוגל להירגע?"
והבחור ענה שלא, הוא כל הזמן לחוץ,
הוא כל הזמן חושב על הרבה דברים,
והוא אף פעם לא מצליח לעצור.

"אבל האם אתה מאמין שאתה לא יכול להירגע?" הוא שאל אותו,
הוא ענה שזה קשה, לוקח הרבה זמן, עובר מהר מאוד והוא אף פעם לא מצליח.

ריצ'רד הזמין אותו לבמה.
מכירים את הפרסומות של הסרטים שמתחלפים במהירות מסחררת עם מוסיקה דרמטית ברקע?
זה מה שקרה.

תוך פחות ואני לא מגזים, מ-10 שניות
הבחור היה מעולף בכיסא שלו.

כ-40 שניות אחרי זה, הוא נכנס למצב היפנוטי חזק כל כך
שהוא פשוט נפל הצידה (לכיסא שהיה לידו).

הוא נשאר במצב הזה כ-20 דקות בערך, בזמן שריצ'רד דיבר אליו
וניצל את ההזדמנות כדי להשתיל לו כמה אמונות חדשות בפנים.

זה לא עניין שלא אמונה,
או קסם,
זה הרבה יותר פשוט מזה.

מדובר בהבנה פשוטה לגבי איך עובד המוח שלנו,
שלנו, באופן כללי כבני אדם
ושלנו, כאינדיבידואלים.

כי המכונה הזו באמת הרבה יותר מופלאה ממה שאנחנו מסוגלים להבין,
אם תחשבו על זה,
זה באמת הזוי שכילדים אנו למדנו שפה שלמה,
כשעוד לא ידענו אף שפה אחרת לפני כן. מדהים, לא ככה?

אך כל כך הורגלנו לקחת דברים כמובן מאליו
שאנחנו שוכחים את הפלא שקיים בתוכנו
ואת היכולות המדהימות של המוח להתרחב, להשתנות ולהתאים את עצמו לכל מצב.

אנחנו חלק מתוך כל מה שקיים. גם אם לפעמים אנחנו שוכחים את זה.. מופלא נכון? מוזיאון המדע

כי המציאות היא, שהמוח לא מפסיק להשתנות,
ממש עכשיו כשאתם קוראים את הטקסט הזה,
נוצרים לכם בראש חיבורים חדשים שנותנים משמעות חדשה להכל.

אתם חייבים להבין,
לא מדובר בעשיית טריק-מגניב על הבמה
או בהיפנוזה. גם לא מדובר ביכולת של האדם להירגע או לא,
מדובר במשהו הרבה יותר עמוק:
בהבנה אמיתית, עמוקה וטהורה לגבי הכוח העצום ואינסופי של המוח שלנו, והיכולת שלנו לשנות כל דבר בחיינו,
כל התנהגות שלילית שיש לנו,
כל זיכרון רע או טראומה מהילדות,
כל דבר שאנחנו לא אוהבים בעצמנו
ולהתחיל לחשוב אחרת, לחיות אחרת.

אני לא מצפה שתבינו על מה אני מדבר דרך המסך
לי יש די הרבה נקודות-התייחסות, חוויות שחוויתי מאפשרות לי לכתוב את מה שאני כותב כעת.

ביום יום שלי אני פוגש המון אנשים,
האנשים האלה באופן טבעי, כתוצאה מהייעוד שבחרתי לעצמי,
רוצים לשנות ולשפר דברים בחייהם ורוצים לגלות את הדרך לעשות זאת,
לכן זכיתי לראות ולעזור לדי הרבה אנשים לעשות דברים מדהימים
ולגרום לדברים לקרות. אני פוגש כל הזמן אנשים שיוצרים את החיים שהם רוצים ומפסלים את עצמם בדרך חדשה,
זה מתחיל ברעיון שהופך להחלטה ואחר כך יוצא לפועל בצורה הנכונה,
שגורמת לדברים לקרות.

אך אינכם חייבים להבין לגמרי על מה אני מדבר כרגע,
אלא רק ליצור חיבור חדש בראש
אולי החיבור החשוב ביותר מכל כדי להתחיל מסע שסופו
לגעת בכוכבים של עולם ה"אפשרי"
ואז לעבור אותם אל עבר האינסוף
והחיבור הזה הוא….
*להאמין שאפשר ליצור שינוי*

יש דרך.
גם אם היא לא ברורה כעת,
כשמחפשים אותה, היא מתגלה,
זה הקסם האמיתי של החיים
זה החופש.

האמיצים יוצאים למסע לגלות אותה, את הדרך.
מי שמתחיל את המסע, לא יודע איפה בדיוק הוא ימצא את עצמו בסופו
אבל זה כל הקסם.

להתראות, עד המסע הבא

מי שעוקב אחרי כבר זמן מה,
יודע שזו לא הפעם הראשונה שאני פוגש את ד"ר ריצ'רד בנדלר בלונדון הנעימה,
לא אשקר, זה עולה הרבה כסף במושגים רגילים,
והרבה פעמים אנשים שואלים אותי, "איתי, למה אתה לא לומד NLP בארץ?"
האמת, רבים מהמורים בארץ מצויינים והם חברים טובים שלי,
אך מזמן קיבלתי החלטה גורלית להיות מאוד מאוד טוב במה שאני עושה,
בשאיפה להיות הטוב ביותר שאני יכול, אני בוחר לטוס בעולם וללמוד מהמקור,
מהמנטורים, המומחים, שנחשבים הטובים ביותר בעולם.

בסמינר המפרך והמעמיק הזה, אומנם הוסמכתי כ"NLP MASTER",
אך כמו חגורה שחורה בקראטה,
תעודה, או דרגה הינה רק נקודת ציון שמציגה את הדרך שהתלמיד עבר,
אני מאז ומעולם לא התרגשתי מדרגות ותארים,
לאנשים רבים יש דרגות ותארים,
כדי להיות טובים באמת, עלינו לפתח מיומנויות.

מיומנות מתפתחת ע"י תרגול חוזר ונשנה. עוד הפעם, שוב ושוב.
ככה נהיים טובים באמת.
אומרים שחזרתיות היא אם כל המיומנויות. נכון. נכון מאוד.

בסמינר המתקדם הזה,
זכיתי לעלות על הבמה,
ושגדול המהפנטים של כל הזמנים יהפנט אותי באופן אישי,
זו הייתה חוויה. חתיכת חוויה!

בין היתר למדתי ובעיקר תרגלתי, שוב ושוב, ושוב ושוב,
מיומנות שהיא העיקר בתחום העיסוק שבחרתי
המיומנות ליצור שינויים מיידים באנשים, כאלה שנשארים לאורך זמן.

איך אפשר לקחת אדם שיש לו פוביה מנחשים, ובכמה דקות לשחרר אותו, לנצח?
איך אפשר לקחת אדם שתקוע שנים "במקום" – ולגרום לו להבין מה הוא רוצה ולהתחיל לפעול עכשיו?
איך גורמים לאדם לנצח פחד ולקפוץ למים?
ובעיקר, ואולי הכי חשוב, איך מביאים אותנו להיות מאושרים סוף סוף ממה שיש לנו?

כשאני יושב שם, בסמינר,
אני מרגיש כאילו הלב שלי נפתח.
אושר ממלא אותי ברמות שקשה לתאר.
הסיבה לכך היא האהבה הגדולה שלי
לדבר הזה שנקרא להבין את נפש האדם ברמה המעשית
להבין איך ליצור שינויים מיידים באנשים – כאלה שנשארים לאורך זמן.

בעיני, זה הדבר החשוב ביותר.
לקחת שליטה, שליטה על עצמנו.
היכולת שלנו לשנות את דפוסי החשיבה, ההרגשה וההתנהגות שלנו,
היא היא המפתח למקסום חווית החיים בעולם הזה.

זה ממש לקחת אותנו אל עבר "רמת ההתפתחות" הבאה שלנו,
כי רוב האנשים חיים כעיוורים חסרי ישע,
אבל בפועל הם בסך הכל הולכים עם עיניים עצומות
ומפחדים לפתוח אותן.

אני מקווה שאם קראתם עד לפה,
אינכם חושבים שאני כותב סתם כך קלישאות,
לכל מילה שאני כותב כעת, יש אוסף של חוויות שמגבות אותה,
המוות הפתאומי של אבא שלי שלימד אותי הרבה על החיים,
הרבה אתגרים פיזיים שהתמודדתי איתם במהלך השנים בקראטה,
ריבים, צעקות, התלבטויות, פחדים, טעויות, קפיצות למים שוב ושוב, שוב ושוב
למידה, הרבה למידה. תרגול. הרבה תרגול.
והרבה אנשים שליוויתי במהלך השנים בצורה כזו או אחרת,
ו"ניסים" שראיתי קורים.
כמו בחורה שלא דיברה עם אחותה 10 שנים ואחרי סשן אחד השלימה איתה והן הפכו להיות החברות הכי טובות. נס, לא ככה?
כמו מעשנים שאחרי סשן אחד הפסיקו לעשן וקל להם.
כמו אדם ששיקשק לדבר בפני קהל ואחרי פעם אחת – עמד על במה מול 100 איש.

אומרים – קשה להסביר חוויה במילים- ובצדק.

אני מניח שאני מנסה להסביר לכם שיש קסם בעולם,
תחושה של "מוגבלות וחוסר אונים",
תחושה של "לא עובד"
תחושה של "אני לא יכול"
תחושה של "אני מפחד"
תחושה של "אני לא יודע מה לעשות כרגע"
תחושה של "אין תקווה"
תחושה של "למה זה קרה לי?"

אני מכיר את כל אלה באופן אישי ומקרוב.
כשאני מסתכל על איפה שאני היום,
כשאני מסתכל על השינוי שקרה לי במהלך השנים,
השינוי שהבאתי על עצמי, בעמל רב, יש לציין,
אני מרגיש שמחה.

כי כל התחושות הללו שכתבתי למעלה,
אני יכול להגיד לכם שאני מכיר אותן,
ואני יכול להגיד לכם שאפשר לנצח אותן.
אפשר להתעלות מעליהן.

יש "סוד", אם תרצו.
סוד שרוב האנשים בכדור הארץ לא יודעים.
סוד שרוב האנשים בכדור הארץ לעולם לא ידעו.
סוד שרוב האנשים בכדור הארץ לא נחשפים לאופציה להיחשף אליו.

לסוד יש שמות רבים,
מורים רבים מתארים אותו בדרכים שונות.
דרך הקראטה מובילה אליו, בעומק שלה, אם מבינים אותה באמת.
דרך הזן מדברת עליו.
דרך הטאו גם היא.
היהדות מדברת עליו.
הבודהיזם,
מורים למדיטציה,
מנטורים אישיים, עסקיים, בארץ ובעולם.

יש תפיסה שאומרת שכל המאסטרים הגדולים של כל השיטות השונות הם באותה רמה.
זה נכון,
כי יש הרבה שבילים אבל כולם מובילים לאותה פסגת הר בסופו של דבר.

כולם רוצים להיות יותר מאושרים,
יותר שמחים,
יותר מרוצים,
יותר אוהבים ואהובים.

כולם בסך הכל רוצים להרגיש שהם מספיק טובים.
כולם בסך הכל רוצים להרגיש שאוהבים אותם.
כולם רוצים להרגיש בטוחים.
כולם רוצים לחיות את החיים!
כולם רוצים להשתפר, להתקדם, ליצור – זו טבע העולם.
זו האנרגיה שזורמת בתוכנו.
כולם רוצים להרגיש חשובים ובעלי משמעות,

ובסופו של דבר, כולם רוצים לעזור לאחרים לחוות את כל הדברים הנפלאים האלה,
בדרך כזו או אחרת.

גרסה אחת של הסוד הזה שדיברתי עליו,
הוא שזה אפשרי.
שיש יותר בעולם הזה מסבל,
יש יותר בעולם הזה ממרדף אחרי מטרות, כסף או הצלחה.

יש מקום שמאזן בין הישגיות, צמיחה, התפתחות
לבין אושר ממה שיש עכשיו, סיפוק וקבלה.

המקום הזה כולל בתוכו את היכולת להתגבר על סערות החיים,
זה מקום של שקט שמקבל באהבה את הכאב והשינויים כחלק אינטגרלי בחיים.

אומרים שהבסיס של כל אדם זה אהבה.
אני מדמה את זה לבריכה שקטה ורגועה. זה המצב הטבעי שלנו.
לעיתים נזרקת אבן לבריכה ויש גלים. זה חלק מהחיים – זה לא יעלם.
אבל בסופו של דבר הגלים נרגעים ואנו חוזרים למצב הטבעי.

אני לא איזה נזיר, גורו או מואר.
יש לי עוד הרבה במסע האישי שלי,
אבל לשמחתי, חלק גדול מהדברים שכתבתי כאן,
אני לאט לאט מתחיל להבין מתוך מקום אמיתי.

לעיתים המכות של החיים מרככות אותנו,
הופכות אותנו לחימר. – בעזרת אהבה ובעזרת כאב.
החכמים ינצלו את הסיטואציה הזו כדי לעצב את עצמם לגרסה טובה יותר שלהם.
אחרת איך תסבירו שאני מרגיש יותר טוב מאי פעם
וזה קרה בזכות העובדה שאבי נפטר?

אני מתגעגע, מאוד,
אבל יש מקום בתוכי שהוא שקט כמו בריכה,
ויודע שהכל קורה בדיוק בצורה הנכונה.

-
אם התחברתם, תעזרו לי להפיץ.

פשוט תשתפו.

איתי

לקריאת חוויות מהסמינר לחצו כאן

מהו אושר?

אם אבקש מרוב האנשים לחשוב על תחום שהם מרוצים לגביו בחייהם, שכשהם חושבים עליו הם מרגישים סיפוק ואושר ואוכל לשאול אותם: "למה אתם מאושרים מהתחום הזה?"

אם הם לא ינסו לסבך את התשובה (כפי שרבים נוהגים לעשות) הם כנראה יוכלו לענות בפשטות משהו כגון: "כי….אני במקום בו אני רוצה להיות!"

כושר – "תמיד רציתי להיות רזה ושרירי, ואחרי הרבה שנים של עבודה, היום אני רזה ושרירי, אני מרגיש טוב עם עצמי בתחום הזה בחיי, כשאני חושב על זה אני מרגיש שמח ומאושר"

זוגיות – "הקשר עם בת הזוג שלי הוא בדיוק כפי שאני רוצה שהוא יהיה. אנחנו עוזרים אחד לשני ומלמדים אחד את השני. ממש כיף לנו ביחד"

קריירה – "וואו, אני ממש מצליח בקריירה! ההצלחה הזו גורמת לי אושר רב בחיי" – "ואיך אתה יודע שאתה מצליח?" – "מה זאת אומרת? אני מרוויח X כסף ויש לי משרה טובה בדיוק כפי שאני רוצה"

אם תשימו לב,

ואולי לפני שתקראו את השורה הבאה, תעצרו רגע לחשוב בעצמכם על תחום שאתם מרוצים ממנו בחיים שלכם, תחום שגורם לכם אושר, למה אתם מרוצים ומאושרים מתחום זה בחייכם?

(תענו לרגע על השאלה לפני שתמשיכו הלאה)

אנו מגלים תופעה מעניינת. בדרך כלל יש לנו בראש תמונה כלשהי לגבי "איך הדברים צריכים להיות"

"אני אמור לשקול X גרם ולהיות חטוב ורזה"

"בן\בת הזוג שלי אמור\ה להגיד לי שהוא\היא אוהב\ת אותי והקשר שלנו אמור לגרום לכל אחד לצמוח ולהתפתח"

"אני רוצה להרוויח X כסף ולהיות במעמד כזה וכזה"…

יש לנו תמונות בראש, רעיונות, חלומות לגבי איך המציאות אמורה להיות, נכון?

לכל אחד יש. מה "אמור" להיות. או מה "הייתי רוצה" שיהיה, נכון?

כעת, במקביל לכך, יש את המציאות. את מה שקורה בפועל.

הנוסחה די פשוטה למען האמת: כשהתמונה שיש לנו בראש והמציאות תואמים – אנו מאושרים מכך!

כשאנחנו מרוויחים את כמות הכסף שאנחנו *מצפים* להרוויח, אנו מרוצים מההכנסה שלנו!

כשאנחנו במשקל שאנחנו *רוצים* להיות בו – אנו מרוצים מהמצב הגופני שלנו

וכן הלאה.

אושר נקודתי לגבי תחום מסויים בחיים נוצר כתוצאה מכך שהתמונה שיש לנו בראש והמציאות תואמים.

מהו אי-אושר?

כשאנחנו מבינים את זה,

אנו יכולים להסתכל על תחומים בחיים שלנו שאנחנו לא מרוצים מהם ולזהות את הדפוס ההפוך:

תחום שאנו לא מרוצים ממנו בחיים, שגורם לנו לתסכול, מרמור, ביאוס, כעסים, אכזבה ועוד כהנה וכהנה,

הוא תחום ש"אמור" להיות אחרת.

אני "אמור" להרוויח יותר כסף בשלב הזה בחיים שלי…

אמורים להיות לי יותר לקוחות…

אני רוצה שבן הזוג שלי יגיד לי שהוא אוהב אותי ויחבק אותי כל יום – והוא לא עושה את זה!!!

אז מה עושים עם התובנה הפשוטה להפליא אך קריטית לחיים?

כדי להבין את חשיבות התבונה הזו,

בואו ניקח לדוגמה את ג'ו:

ג'ו הוא אדם עשיר ומצליח מאוד.

יש לו הרבה כסף, הרבה תהילה. הוא מאוד מפורסם והעסקים שלו מצליחים.

אף על פי המצב בפועל – המציאות – שבמבט חיצוני נראה מזהיר ורבים היו רוצים להיות במקומו, ג'ו לא מאושר.

ולמה לא?
כי, למען האמת, בגיל שלו, 35, הוא ציפה להיות במקום אחר בחיים.

נכון, כמה מיליונים וכמה עסקים זו בהחלט הצלחה בגיל 35 ע"פ סטנדרטים של אנשים רבים, אבל ג'ו לא מרגיש ככה.

היו לו תוכניות אחרות. הוא ציפה להיות עשיר יותר ומצליח יותר. ובכלל, הייתה עסקה אחת שהוא מאוד ציפה לה והתבטלה בסוף.

ג'ו לא מאושר.

הוא גם לא יהיה.

כי התמונה של איך המציאות אמורה להיות, לא תואמת את המציאות.

אנחנו מכירים את הקונספט, נכון?

ובכן, כל עוד תמונת המציאות שלנו לא תואמת את המצב הקיים, נהיה לא מאושרים.

לא משנה עד כמה המצב הקיים אכן מדהים!

מי יוצר את התמונה?

העניין הוא, שאנחנו יוצרים את תמונת המציאות שלנו. אנחנו יוצרים את הציפייה שלנו מהחיים.

ולפעמים (אבל רק לפעמים, כן? לא כל הזמן ) אנו נוטים להגזים.

אנו נוטים ליצור ציפיות גדולות ורחוקות

ועוד יותר גדול, אנו נוטים להרחיב את הציפייה ככול שאנחנו מתקרבים.

זאת אומרת,

ישנם הרבה אנשים שאם הייתי שואל אותם לפני 3 שנים אם הם היו מרוויחים את כמות הכסף שהם מרוויחים היום, לפני 3 שנים, האם הם היו מרוצים?

הם היו עונים לי – בוודאי!

אבל היום…..היום זה כבר לא מספיק להם. הציפייה שלהם לגבי ההכנסה שלהם גדלה ביחד עם ההכנסה.

הם התחילו להרוויח יותר כסף ואיך אומרים? עם האוכל, בא התאבון.

הציפיות שלהם עלו, תמונת המציאות הרצויה התרחקה ואף על פי שהמצב בפועל השתפר – הם נשארו באותה מידה של חוסר-שביעות רצון כפי שהיו לפני כמה שנים.

מה עושים?

האמת שיש הרבה מה לעשות,

אתן לכם את התמצית החשובה ואת השאר במאמרים הבאים:

כשהציפייה שלנו והמציאות אינן תואמות – אנחנו לא מאושרים.

יש לנו 3 אופציות:

1. להישאר במצב הקיים, להיות לא מאושרים ולהמשיך בכך(בעיני זו לא באמת אופציה, אף על פי שרבים בוחרים בה).

2. לשנות את המציאות – לעשות פעולות שגורמות למציאות להשתנות! (זה ההבדל בין חשיבה חיובית לבין מה שאני מתעניין בו – פרקטיקה)

3. לשנות את הציפיות שלנו.

בדרך כלל,

בכל תחום בחיים שאנחנו לא מרוצים ממנו,

יהיה קצת משלב 2 וקצת משלב 3.

בדרך כלל, נרצה טיפה לשחק עם הציפיות שלנו, להפוך אותן ליותר "ידידותיות", מה שנקרא, ללמוד להיות מרוצים ממה שיש ובו זמנית, נרצה לעשות פעולות יזומות כדי לשפר את המציאות ולגרום לדברים לקרות.

זכרו: בפעם הבאה שאתם לא מרוצים ממשהו, זה לא בגלל שיש בעיה בחיים שלכם. זה בגלל שאתם מצפים שמשהו יקרה והוא לא קרה.

אבל מאיפה הבאנו את הרעיון שדברים "צריכים" להיות כך?

זה רעיון שנשתל במחשבה שלנו וגורם לנו הרבה אי-אושר. בעיקר לנוכח המציאות העכשווית (של אותה שניה) שכרגע זה לא כך!

הרבה ספרים נכתבו על אושר

הרבה פילוסופים דיברו ועדיין מדברים עליו

למען האמת,

הנושא לא כל כך מסובך,

יש כמה כללים פשוטים שצריך לעקוב אחריהם

להבין את מנגנון-האושר הפנימי זה לא מסובך

אחר כך יש לא מעט עבודה על ליישם אותו בחיי היום יום.

במאמר זה נגענו בבורג אחד במנגון

את הבאים בתור – בבוא הזמן.

בנתיים יש על מה לעבוד

אחד מעקרונות ה-NLP לתקשורת אפקטיבית הוא "משמעות התקשורת היא בתגובה החוזרת"

כרגע זרקתי כמה מילים מפוצצות, אז בואו נעשה סדר:

תקשורת: כל אינטראקציה עם אדם אחר

אפקטיבי: השגת תוצאות רצויות (שהגדרנו מראש)

NLP: שיטה שבין היתר זיהתה דפוסי חשיבה והתנהגות שמובילים אותנו להיות אפקטיביים יותר.

האם אתם מכירים את הסיטואציה הבאה:

אתם מנסים להגיד משהו לבן\בת הזוג שלכם,

אולי לתת לו\ה עצה או טיפ לגבי איך נכון לעשות את הדברים.

הכוונה שלכם טובה, באמת טובה

אך הצד השני נעלב או כועס?

הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מאשימים את הצד השני

ואומרים דברים כגון "בא לו להיות עצבני – שיהיה עצבני"

או "זה לא מה שאני אמרתי, למה אתה כל הזמן מפרש לא נכון את מה שאני אומרת?"

גישה שתשנה את הצורה שבה אתם מתקשרים עם אנשים

במאמר הזה אני אחשוף בפניכם גישה, תפיסה, אשר אם תאמצו אותה, תשפר את האפקטיביות שלכם בתקשורת (היכולת שלכם להשיג את התוצאות שאתם רוצים מאינטראקציה עם אנשים אחרים) פלאים.

מוכנים? מתחילים.

ההבדל בין אפקטיבי לצודק

הדבר הראשון שעלינו להבין הוא את ההבדל בין אפקטיבי לצודק.

לפעמים ישנן סיטואציות בהן אנחנו נגיד דבר מה לאדם השני

והאדם השני יפשל, לא יבין אותנו נכון, יפרש אותנו לא נכון, יהיה במצב מנטלי-רגשי שלילי ולכן יתפרץ עלינו או יכעס. המצבים הללו קורים. במצבים כאלה בדרך כלל אנו נוטים לתפוס את עצמנו כ"צודקים" ואת הצד השני כלא בסדר וטועה (למעשה אנחנו צודקים בכל ריב והצד השני תמיד טועה…. לא ככה? )

בכל מיקרה,

העניין הוא כזה: אני לא נכנס בכלל למי צודק ומי לא צודק, זה לא מעניין!

כן, יש סיטואציות ש"אנחנו צודקים" לגמרי והצד השני לא בסדר.

אך בהיבט של אפקטיביות זה לא משנה.

ולמה אני מתכוון?

אם אני אדם אפקטיבי, זאת אומרת שיש לי מטרה שהגדרתי אותה מראש ומה שחשוב לי הוא להשיג אותה.

הרבה פעמים אנשים מוותרים על האופציה להשיג את המטרה שלהם, בגלל אגו, בגלל הצורך להיות צודקים.

ואני שואל אתכם שאלה,

מה אתם מעדיפים,

להשיג את המטרות שלכם או להיות צודקים?

הרבה פעמים זה לא הולך ביחד.

ואנשים רבים יגידו שהם לא מסוגלים לא להיות צודקים או לוותר אם הם צודקים.

אנשים אלה יצטרכו לעבוד על האגו שלהם לפני שיוכלו להשתמש בשיטה הזו.

אך אם אתם מוכנים להסכים שעדיף להיות אפקטיביים – עדיף להשיג את התוצאות שאנחנו רוצים בחיים גם אם זה אומר שנצטרך לוותר על להיות צודקים לפעמים, אנחנו יכולים להתקדם.

מה אני רוצה מהתקשורת?

בפעם הבאה שאתם נותנים טיפ לבן\בת הזוג שלכם,

הדבר הראשון שעליכם לעשות הוא לשאול את עצמכם (בראש וניתן גם לכתוב על דף)

מה המטרה שלכם מהאינטאקציה הזו?

מה אתם מנסים להשיג?

אני אניח שמטרתכם טובה,

שמטרתכם היא אולי לעזור לבן\בת הזוג

והמטרה העמוקה יותר היא לגרום לבן\בת הזוג להרגיש טוב יותר או להצליח יותר, נכון?

אך בפועל, זה לא מה שקרה, נכון?

בפועל, מאיזה שהיא סיבה, קיבלנו את התוצאה ההפוכה (זאת אומרת שהיינו מאוד לא אפקטיבים).

בן\בת הזוג שלנו התעצבן או כעס.

נכון, אולי זה באשמתו, אך בהיבט של אפקטיביות זה כלל לא משנה.

שאלות לתקשורת אפקטיבית

אם אנחנו אנשים אפקטיביים, בסיטואציה הזו אנו נרצה לשאול:

מה המטרה שלי?

מה אני מנסה להשיג?

האם השגתי את זה?

מה אני צריך לעשות כדי להשיג את זה?

כשאני שואל את השאלות הללו אני אקבל תשובות כגון:

לגרום לבן\בת הזוג להרגיש טוב יותר

לא השגתי את זה – בפועל רק עצבנתי אותו\אותה יותר

עלי להעביר את המסר בצורה אחרת שתתקבל בצורה טובה יותר.

מעצבן נכון? אולי, אבל כדי להשיג את התוצאות הרצויות עלינו לוותר על האגו ולחשוב על התוצאה.

להאשים את האדם השני שהוא סתם התעצבן, לא יעזור לנו להשיג את התוצאות שאנחנו רוצים!

איך זה מתקשר לעיקרון שהצגתי בתחילת המאמר?

העיקרון הוא כזה: משמעות התקשורת הינה בתגובה החוזרת.

המשמעות היא מה שהוא הבין – ולא מה שהתכוונתי

זאת אומרת, כשאני מעביר מסר לאדם השני,

המשמעות של המסר שלי (בעיניים שלו)

היא התגובה שקיבלתי ממנו.

זאת אומרת שאם נתתי טיפ לבן\בת הזוג שלי

והוא הגיב בעצבים ותסכול "מה אתה מתנשא מעלי?" או "סבבה, הבנו שאתה יודע הכל, גאון"

המסר שהעברנו בפועל הוא לא "קחי טיפ כדי שיעזור לך לעשות את זה טוב יותר"

אלא "אני יותר טוב ממך, זאת הדרך הנכונה לעשות את זה, את לא טובה".

חשבו על זה – בפועל, זה מה שקרה.

כך האדם השני קיבל את זה.

מי אשם? למען האמת זה לא כזה מעניין.

לקחת אחריות = להיות אפקטיבי

כדי להיות אפקטיבים, אנחנו נרצה לקחת על עצמנו את האחריות.

כי אם נהיה עסוקים בהאשמות, אם נגיד "למה אתה אף פעם לא מבין אותי?"

נמצא את עצמנו חסרי אונים.

כי המטרה שלי היא לגרום לאדם להרגיש טוב יותר

והוא לא מרגיש טוב יותר,

הוא עצבני יותר

וזה בגללו

אז לי אין שום דבר שאני יכול לעשות בנושא.

ברגע שאנחנו לוקחים את האחריות על התקשורת

ברגע שאנחנו אומרים לעצמנו: "אני כנראה לא העברתי את המסר בצורה האופטימלית שבה האדם השני היה צריך לקבל אותו כעת"

ו"עלי להסביר את עצמי בצורה שתתקבל בצד השני כפי שאני רוצה"

אנחנו מתחילים להיות אפקטיבים וקסמים מתחילים לקרות.

זכרו,

כשאתם אומרים משהו

המשמעות של מה שאמרתם היא לא מה שהתכוונתם או מה שרציתם להעביר לאדם השני

אלא, התגובה החוזרת שקיבלתם.

קיבלתם חיוך בחזרה: זה אומרת שהמשמעות של המשפט הייתה לגרום לאדם השני להרגיש טוב

קיבלתם מבט מבולבל: זה אומר שלא הצלחתם להסביר את עצמכם טוב, לא משנה כמה מה שאמרתם מובן מבחינתכם.

כשאנחנו מתחילים לתקשר מתוך המקום הזה, קסמים קורים.

כשאנחנו אחראים על התקשורת, פתאום יש לנו שליטה!

להפסיק להאשים

כשאנחנו מפסיקים להאשים את האדם השני בכך שהוא לא הבין אותי נכון

ושואלים "איך עלי להעביר את המסר כך שהוא יבין אותי?"

אנחנו מתחילים לשנות את צורת התקשורת שלנו בהתאם לאדם השני,

אולי פתאום נחייך יותר,

אולי פתאום נשנה את הטון

או נגיד את משפט המחץ "אני מצטער, לא הסברתי את עצמי כמו שצריך, מה שהתכוונתי הוא ש….."

ואז האדם השני יקבל את המסר כמו שאנחנו רוצים שהוא יקבל אותו!

הדבר נכון לא רק בזוגיות אלא בכל סוג של תקשורת.

בעסקים, מדהים! מה המטרה שלי מהפגישה העסקית? מהשיחה העסקית? משיחת המכירה?

האם האדם השני מקבל את המסר כפי שאני מנסה להעביר לו?

אולי עלי לנסות דרך אחרת להעביר את המסר?

כל אחד עובד אחרת, אם נבין את הצד השני, נשיג את התוצאה הרצויה

הרי, בסך הכל אם תחשבו על זה,

לכל אדם המוח מכוונן טיפה שונה,

לכל אדם יש פילטרים שונים שנותנים פרשנות שונה למילים שונות

לכל אדם יש התניות שקשורות לטון דיבור, זיכרונות, מילים

וכל אדם נמצא במצב מנטלי-רגשי מסויים כשאנחנו פונים אליו

אם אנחנו רוצים לגרום לאדם השני להבין משהו או להרגיש משהו

זו אחריות שלנו להסביר את עצמנו בצורה המיטבית ביותר

זו אחריות שלנו לוודא שהמסר הועבר בצורה המיטבית והתקבל כפי שרצינו

זו אחריות שלנו להסביר את עצמנו.

אז זכרו ושננו את אחד מעקרונות המפתח לתקשורת אפקטיבית: משמעות התקשורת הינה בתגובה החוזרת!

בהצלחה

הרי, אחד מהעקרונות הבסיסיים של אושר שאני מלמד, הוא שהפרשנות שלנו קובעת איך נחווה את העולם ולא העולם עצמו.

בגלל זה יש אנשים ש"יש להם הכל", כמו כל מני סלבריטאים למיניהם(ובטח כל מה שהם חלמו עליו לפני 10 שנים)
אבל הם עדיין לא מאושרים. הם נוטים באופן עקבי לפרש את הדברים בצורה כזו שגורמת להם סבל.

יחד עם זאת, להתכחש לאתגרים של העולם – זה פשוט לא מציאותי!

הספרים והמורים הללו מפתיעים אותי, כי כל מי שניסה לעשות משהו בעולם הזה ולמעשה כל מי שבילה פה קצת זמן, גילה על בשרו, שלפעמים דברים לא קורים כפי שציפינו.
ובטח שדברים לא קורים מעצמם – עלינו לגרום להם לקרות.

כן, אני מאמין גדול בעולם שמכוון אותנו לדרך הנכונה, אני גם מאמין שכל מה שקורה צריך לקרות וכל מה שקורה, קורה בצורה הטובה ביותר שהוא יכול היה לקרות בהתחשבות בכל הנסיבות, האירועים והאנשים האחרים שמתקיימים בו זמנית בכל מקום בעולם, אני מאמין שיש סוג של קסם בעולם הזה, אבל קסם מסוג אחר.

לדעתי הניסיון של אותם מורים וספרים לצייר את התמונה החיובית-יתר-על-המידה הזו כלפי חוץ רק עושה נזק, היא יוצרת אשליה אצל אנשים שיוכלו פשוט לשבת בבית, לדמיין דברים ודברים יקרו. ומהניסיון שלי – זה לא עובד ככה!

היא גורמת לאנשים לחפש את הדרך הקלה. וכמה קל למכור היום לאנשים את הדרך הקלה, פנטזיות של "תלמדו לחשוב נכון ודברים יקרו".

אני נתקל באנשים שתורות החשיבה החיובית עשו להם שטיפת מוח של כוחות-על וכתוצאה מכך הם איבדו את היכולת לבצע ולהוציא דברים לפועל. הם רק מדמיינים דברים כל היום.

הם מחכים שדברים יקרו להם מעצמם!

כשמבינים את הכוונה העמוקה מאחורי "מחשבה יוצרת מציאות" מבינים שזה בדיוק ההפך המוחלט. רוב האנשים מפרשים לא נכון תורות כמו "הסוד" ואת עולם ההתפתחות האישית וחושבים שמדובר באיזה שהוא קסם או בחשיבה חיובית שפשוט גורמת ליקום לשלוח לנו באופן פלאי למדי דברים טובים לחיים.

אבל כולנו מכירים את המשפט הידוע, "אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו"

וזה כל כך נכון.

כשמבינים את הכוונה העמוקה מאחורי "מחשבה יוצרת מציאות" מבינים שזה בדיוק ההפך המוחלט.

לדעתי, ההבנה המוטעית של "מחשבה יוצרת מציאות" היא זו שמוציאה שם רע מאוד לכל עולם ההתפתחות האישית.

מחשבה יוצרת מציאות, נכון. כל כך נכון שבא לי לצעוק את זה בקול רם.

אבל לא מחשבה אחת יוצרת מציאות! גם לא אוסף של מחשבות וגם לא ניסיון מודע לחשוב מחשבות. אלא, תבניות חשיבה יוצרות מציאות. 

למעשה, סוג מסוים מאוד של תבניות חשיבה יוצרות מציאות, ואתן לכם דוגמה לכמה מהן:

• כאלה שגורמת לנו לזהות את מקור הצמיחה שיש בבעיות ובצרות שבחיים שלנו
• כאלה שגורמות לנו להאמין ביכולת שלנו וכתוצאה מכך לפעול בלי הפסקה
• כאלה שגורמות לנו לנסות דברים שאף פעם לא ניסינו
• כאלה שגורמות לנו להיות מוכנים לשלם את המחירים הנדרשים כדי להשיג את חלומותינו
• כאלה שגורמות לנו לקפוץ על הזדמנות מיד כשהיא מופיעה ולא לפספס אותה

אלו תבניות חשיבה, שהבסיס שלהן הוא סט של אמונות כגון:

• אני יכול! להשיג את מה שאני רוצה
• יש דרך לגרום לדברים לקרות, גם אם אני לא יודע אותה כרגע
• כשאני פועל ועושה מה שצריך – הדרך הזו מתגלה בפני
• כל פעם שאני טועה, אני לומד דברים חדשים.
• זה בסדר לטעות, זה אפילו כיף, זה סימן שאני לא נשאר במקום
• החיים שלי מדהימים כמו שהם ומתוך המקום הנפלא הזה אני יוצר עוד דברים מדהימים!

אלו, כשהן מוטמעות עמוק באדם, כשהן חלק מהאישיות שלו, הופכות כל אדם מאדם שמנסה…לאדם יוצר.

ללכת בבית ולשנן "כסף בא אלי, כסף בא אלי" כשיש לך מינוס בבנק, רק גורם ליותר תסכול למרבית האנשים!

נכון, זה כלי, סוג של טכניקה, שאם עושים אותה נכון לאורך זמן היא יכולה לשנות אמונות שמוטמעות בנו(רק אם נשלב עם זה רגש חזק ועם בסיס של אמונות שמכירות ביכולת שלנו), כי חזרתיות היא בסופו של דבר סוג של שטיפת מוח. וחזרתיות חיובית יכולה להטמיע אמונות חדשות.

אבל רוב המורים לא מסבירים שזה כלי! ולכן זה מתפרש בעיני הציבור "תחשוב – וזה יקרה".

השינוי שעל אדם לעשות הוא לא בחשיבה המודעת, לנסות בכוח להחזיק מחשבה חיובית בראש שהיא סותרת והפוכה לחלוטין מכל מה שהוא יודע ומרגיש.

השינוי צריך להיות עמוק יותר – בכל סט האמונות והתפיסות של האדם. בגישה שלו לחיים! במה שהוא מאמין שאפשרי ובמי שהוא מטיל עליו את האחריות לגרום לדברים לקרות.

וזה לא תלוי בגנים. תבניות חשיבה התעצבו במהלך השנים שבהם גדלנו, מהסביבה, ההורים, החדשות וכו'. אך זה לא תרוץ, זו רק הסיבה. אפשר לשנות את זה. אני אומר לכם כי זה המקצוע שלי, זה מה שאני עושה עם אנשים על בסיס יומי. ולעיתים זה יותר קל ממה שחושבים.

מי שיחכה שהיקום יעשה בשבילו את הדברים, עלול למצוא את עצמו ממשיך לחכות בגיל 80..

מי שמבין ש"היקום" מעודד את מי שפועל, הזדמנויות מופיעות למי שיוצא מהבית ומחפש אותן!

כסף מגיע למי שחושב על דרכים ליצור כסף! – ואז פועל ומנסה ליישם אותם!

אושר ואהבה מגיעים כשאנחנו לומדים להשתמש נכון במוח שלנו, לפרש בצורה הנכונה את המציאות המדהימה שקיימת סביבנו כבר עכשיו (אושר זה דבר פנימי לחלוטין, אין קשר לכמה כסף יש לך).

אלוהים אוהב את מי שפועל. מי שלוקח אחריות. מי שגורם לדברים לקרות.

מי שמבין את זה עכשיו ועובד ומתרגל כדי לפתח את גישת העולם הזו, העולם הופך להיות מגרש המשחקים שלו.

האירועים, קשים או קלים ככול שיהיו, הופכים להיות כמו חימר בידיים שלו, והוא יכול לפסל אותם כרצונו, להפוך אותם לכל דבר שירצה – בעזרת הידיים! לא בעזרת המחשבה.

האם מחשבה יוצרת מציאות? כן ולא.

אני מעדיף לקרוא לזה שינוי פנימי. שינוי פנימי ועמוק.

עלינו להפוך את עצמנו לאדם טוב יותר.

זה מסע, זה תהליך, זה צמיחה, זה למידה, זו השתפרות וזה כיף,

יותר כיף ממה שאתם מסוגלים לדמיין!